סיכום הרצאתו של הרב אורי שרקי

שואלים אותי: איך אפשר להעביר לילדים את דמותו המיוחדת של הרב קוק?
והתשובה: כמו שמעבירים למבוגרים. אין הבדל. אם אנחנו נלמד ונעמיק בדמותו, ונתחבר אליה, נוכל להעביר זאת גם לילדים בלי קושי.
רקע היסטורי:
הרב קוק חי בעידן שבו העולם כולו היה על קו התפר בין תפיסה דתית לתפיסה חילונית סוציאליסטית. גם עם ישראל היה אז בתפר בין מצב גלות למצב גאולה. איך צריך להגיב לשינוי שמתרחש במצב עמ"י?
לכאורה תמיד היו בעמ"י יהודים רחוקים מהתורה, אבל הפעם מדובר על תנועה שסוחפת את ההמונים, ובאה לידי ביטוי ברשות הרבים, בספרות ובפוליטיקה. יש כמה אפשרויות תגובה לכך:
תגובה א: הסתגרות
תגובה ב: מלחמה בתופעות החילונות 
תגובה ג: לשאול את עצמנו מה הקב"ה רוצה לומר לנו בזה? 
הרב קוק היה קשוב למסר האלוהי המתבטא בכפירה. הוא ניסה להבין למה ה' הביא את הגאולה דווקא דרך הציונות החילונית.
התשובה שמצא: הקב"ה פותח כלים חדשים בעולם. פתיחת שערי החוכמה.
לכן, בדיוק במקביל למהפכות התרבותיות בעולם כולו, מתחולל תהליך הגאולה.
ההתפתחות הטכנולוגית, למשל, גורמת לכך שתהליך הגאולה אינו מקומי לוקאלי-גיאוגרפי. אלא זהו תהליך בעל משמעות גלובלית תרבותית שכל העולם שותף בו. 
הרב קוק מדבר על 3 שינויים שהתחוללו באנושות בעידן המודרני:
שינוי מהלך המחשבה הקוסמולוגית (קופרניקוס, גלילאו), כדור הארץ לא במרכז. 
שינוי מחשבה החברתית. האדם המודרני יצא מתחום 40 ק"מ שבתוכו הסתובב האדם בעת בעתיקה כל חייו. פתאום האדם מסתובב בתוך שפע של תרבויות ומגוון רחב של מקומות, והאנושות הולכת לכיעוון של שיוויון וסוציאליזם.
שינוי נוסף הוא התעוררות לאומית, שמתרחשת בכל העולם כולו עם נפילתן של האימפריות.
תורת האבולוציה מדברת על האנושות כדבר שמתפתח בתהליכים של מיליונים ומיליארדים של שנים. הרב קוק שואל כיצד מתערב הקב"ה בתהליכיות זו. תורות ושינויים תפיסתיים הם הזדמנות להרחיב את דעת אלוהים. בית המדרש לתפיסת הרב קוק הוא לא המקום היחיד לגלות את כוונת ה'.
הרב קוק מזהה 3 זרמים בחברה אנושית:
אנשי קודש
אנשי לאום
אנשי אדם
במושגים שלנו, בהפשטה: 
אנשים דתיים 
אנשים לאומיים – "ימין" 
אנשים הומניסטיים – "שמאל"
הרב קוק טוען כי גם לשנאת חינם בין סוגי האנשים יש תפקיד. השנאה גורמת להתמסרות של האדם לרעיונות שלו. אם אקשיב לדעתך – זה יחליש אותי. אם אתנגד לך – אתחזק בעקרונותיי. כשם שצריך להרחיק נטיעות, כך יש מקום למלחמת דעות. אך המגמה העליונה היא סינתזה בין הדעות.
שיר מרובע (אורות הקודש חלק ב עמוד תמד 444)
יש שהוא שר שירת נפשו, ובנפשו הוא מוצא את הכל. את מלוא הסיפוק הרוחני במילואו.
 ויש שהוא שר שירת האומה, יוצא מתוך המעגל של נפשו הפרטית, שאינו מוצא אותה מרוחבת כראוי, ולא מיושבת ישוב אידיאלי,שואף למרומי עוז, והוא מתדבק באהבה עדינה עם כללותה של כנסת ישראל, ועמה הוא שר את שיריה, מצר בצרותיה, ומשתעשע בתקוותיה, הוגה דעות עליונות וטהורות על עברה ועל עתידה, וחוקר באהבה ובחכמת לב את תוכן רוחה הפנימי.
 ויש אשר עוד תתרחב נפשו עד שיוצא ומתפשט מעל גבול ישראל, לשיר את שירת האדם, רוחו הולך ומתרחב בגאון כללות האדם והוד צלמו, שואף אל תעודתו הכללית ומצפה להשתלמותו העליונה, וממקור חיים זה הוא שואב את כללות הגיונותיו ומחקריו, שאיפותיו וחזיונותיו.
ויש אשר עוד מזה למעלה ברוחב יתנשא, עד שמתאחד עם כל היקום כולו, עם כל הבריות, ועם כל העולמים, ועם כולם אומר שירה.זה הוא העוסק בפרק שירה בכל יום שמובטח לו שהוא בן עולם הבא.
 ויש אשר עולה עם כל השירים הללו ביחד באגודה אחת וכולם נותנים את קולותיהם, כולם יחד מנעימים את זמריהם, וזה לתוך זה נותן לשד וחיים, קול ששון וקול שמחה, קול צהלה וקול רינה, קול חדווה וקול קדושה.
שירת הנפש, שירת האומה, שירת האדם,שירת העולם,כולן יחד מתמזגות בקרבו בכל עת ובכל שעה. והתמימות הזאת במילואה עולה להיות שירת קודש, שירת אל, שירת ישראל, בעוצם עוזה ותפארתה, בעוצם אמתה וגודלה.
 ישראל שיר-אל, שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע, שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו.
יש שהוא שר…
שירת נפשו – מלא בעצמי. אינדיווידואליסט.
שירת האומה – עושה לו את העם דגל. כואב באמת את חורבן הר הבית.
שירת האדם – זה שגורל האנושות מטריד אותו.
שירת היקום – הגאון מוילנא אמר: כל עוד יש תולעת שאבן חוסמת את דרכה לא אוכל להרגיש בטוב.
הקקפוניה מתחילה כשהשירה הופכת להטפה אידאולוגית. אז מתגלים המתחים. הראשון טוען לשני: אתה פשיסט. והוא עונה לו: אגואיסט. לקוסמופוליט ולהומניסט יאמרו: אתם חולמים. ואולי אף בוגדים. האחרון שייך לירוקים, וטוענים כנגדו: אתה ירוק על חשבון האדם. 
גם כל אדם בתוכו חש את המתח בין האידאולוגיות השונות.
הפתרון שמציע הרב קוק:
שיר מכל השירים הללו, בהרמוניה!
שירת קודש שירת אל שירת ישראל: ישראל שיר-אל.
שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו.
הרב קוק רצה לעלות למעלה עם המציאות, תוך דיאלוג.
לשם כך כתב את "עקבי הצאן", מאמרים לציבור החילוני, כמי שמנסה לגשר וללמוד וללמד זה את זה.
לשם כך גם יצא למסע המחנות אל המושבות והקיבוצים. צריך לדאוג לענייני חינוך ושמירת מצוות, כך אמר לחבריו הרבנים. אולם כשהגיע אמר שבא לקבל מהחלוצים וללמוד מהם.
הייתה זו מהפכה רוחנית: ההבנה כי הקודש זקוק לזריקת חיים. המחשבה שהחיבור הזה, בין דתיים לחילוניים, יציל לא רק את החול. גם את הקודש. גישתו של הרב קוק לענייני החול הייתה חיובית. לא בגלל שהיה מודרני כמו הרש"ר הירש, אלא בגלל תפיסת אחדות ורצון להופיע אחדות זו בעולם.
בהתכתבות בין הרב קוק לסופר אז"ר (אלכסנדר זיסקינד בן צבי-הירש רבינוביץ), דנו בכתב עת שייסדו לאנשי רוח דתיים בשם "הניר". אז"ר טען כי הספרות העברית החדשה בעייתית. היא עוסקת ביצרים ובזוטות, ואילו ספרות עברית צריכה לעסוק בקודש ובנצח.
הרב קוק ענה לו כי אלו "דברים נטולים מן החיים". לדעתו הסיבה לתפיסתו היא טומאת הגלות המפרכסת בנשמתו. הוא חשב שהתפתחות הכוח המדמה, הבא לידי ביטוי ביצירה ובספרות,  מכינה את חזרת הנבואה לעולם. צורכי ציבור וחיי העם בארצו שווי ערך לדעת הרב קוק ללימוד תורה. הרעיון לצמצם את החול הוא טעות. הקודש צריך להתרחב אל תוך החול.
איך להרחיב את הקודש אל החול?
חזונו של הרב קוק היה מקיף ורחב: הקמת ישיבה מרכזית בא"י שבה יעסקו בתורה ובחול; הקמת הרבנות כבסיס להתפתחות הרוחנית של הדור; הקמת סנהדרין לעתיד. אפשר לקבוע שבזכות חזונו האורתודוכסיה שולטת היום בעולם היהודי. הרב קוק שאף להקים תנועה עממית רחבה בשם "דגל ירושלים", שתוביל  את הציבור למטרות עליונות.
במבט מיואש, אם כן, נראה דור שפל. דור מקולקל. דור שיצר הרע שולט בו.
במבט אופטימי, לעומת זאת, נראה דור עם אידיאלים, כפי שכתב במאמר הדור. דור שהשורש לנפילתו הוא מפני עליונותו. דור שאינו מוצא את האידיאלים שלו בתורה, אלא מחפש אידיאלים רחבים יותר. ולכן יש להרחיב את מרחב ההשפעה של התורה. 
הרב קוק מבקש לא רק לעלות אלא גם להתרחב. להיות דלא"י – דת, לאומי, אדמי, יקומי.

השארת תגובה